רחל שבי - הומאופתית קלאסית

עקרונות
קיצור תולדות ההומאופתיה
תהליך הטיפול ההומאופתי

עקרונות

ההומאופתיה הנה שיטת ריפוי יעילה וטבעית, המסייעת לגוף בתהליך הריפוי העצמי.

ההומאופתיה מבינה כי סימפטומים אינם אלא ביטוי של דיסהרמוניה פנימית, וכי האדם הוא הזקוק לריפוי - ולא מחלתו.

מחלות, על פי ההומאופתיה, בין אם חריפות או ממושכות, פיזיות או רגשיות - הן תגובה ודרך התמודדות של האורגניזם עם איומים רגשיים, מנטליים ופיזיים. שלא כמו תרופות כימיות, ההכנה ההומאופתית אינה משתיקה את סימני האזהרה שמשדר האורגניזם באמצעות הסימנים והסימפטומים שאנו חווים, אלא יורדת לשורש הבעיה, מעוררת את כוחות המרפא הטמונים בנו, ומסייעת לנו להתמודד בהצלחה עם האיומים, הקשיים וההשפעות החולניות. .

כך, האורגניזם מפסיק בהדרגה ליצר את הסימפטומים וסימני המחלה וביכולתנו לשוב אל אותו מרכז פנימי, להשיג דרגה גבוהה יותר של חופש בחיינו, או במלים אחרות - רמת הבריאות עולה.

בדומה להיפוקרטס, הבין דר' סמואל האנמן (Hahenmann) שפיתח את ההומאופתיה לפני למעלה ממאתיים שנה, כי ישנן שתי שיטות לטיפול במחלות: של הנוגד ושל הדומה. העיקרון המנחה בהומאופתיה (יוונית, הומו-"דומה", פאתוס-"סבל, מחלה" ) הוא דומה בדומה ירפא. במלים אחרות, ההומאופתיה מתבססת על הגילוי, כי חומר מסוגל לרפא תופעות דומות לאלה שהוא מעורר - אם נלקח במינון מזערי.

קחו, לדוגמא, מצב של נדודי שינה. הטיפול ב"נוגד" (בו דוגלת הרפואה המכונה "קונוונציונלית"), הנו לתת תרופה שתשרה שינה מלאכותית. לשם כך יש צורך בכמויות גדלות והולכות של תרופות, שלעתים יוצרות תופעות-לוואי ואף תלות פיזית. לעומת זאת, בהומאופתיה (כלומר, בשיטת הדומה) ניתנת למטופל מנה מזערית של חומר - לדוגמא קפה - שבמינון גדול גורם לאדם בריא דווקא נדודי שינה. העקרון ההומאופתי קובע, שנטילת ההכנה הזו מסייעת למטופל לישון באופן טבעי..

כיום, אין בנמצא מודל מדעי המסביר באופן חד-משמעי את מנגנון הפעולה של ההכנות ההומאופתיות. יחד עם זאת, ניתן להיעזר בדימוי, לפיו ההכנה ההומאופתית היא בגדר אינפורמציה, המעמידה בפני האורגניזם תמונת-ראי של מחלתו-שלו, ומעודדת את מנגנון הריפוי הטבוע בו לשוב ולהתמודד עם הבעיה באופן נכון יותר, ומתוך כך להשתחרר ממנה לצמיתות..

בדימוי האינפורמציה שלעיל מובלע עקרון יסודי שני בהומאופתיה, הוא רעיון הפוטנץ. מושג זה, שמילולית ניתן לפרש כ"כוח, עוצמה, חיוניות או דינמיות", מכוון בהיבטו המעשי לסדרת דילולים וניעורים של החומר לשם הפקת ההכנה ההומאופתית. לרוב, ההכנה ההומאופתית אינה מכילה מולקולות של חומר, ובשנים האחרונות נקשר כוחה-זה בביטוי "הזיכרון של המים".

עיקרון הפוטנטיזציה (קרי, מיהול וניעור החומר) עשוי להישמע מנוגד לאינטואיציה ה"רוקחית" שלנו. לכן, חשוב לציין שעיקרון זה צמח באופן אמפירי לחלוטין מתוך ניסיונו הקליני של האנמן, שזיהה ראשית-כל את עקרון הדומה וביקש, בהדרגה, למזער את תופעות-הלוואי הכרוכות במתן מנה גדולה של התרופה. האנמן זיהה יחס ישר בין הפחתה במינון החומר לאפקטיביות של התרופה, וחשיבתו היצירתית והעצמאית סייעה לו בפיתוח אלמנט זה.

לאור כל האמור לעיל, ניתן לזהות הקבלה גולמית-משהו בין ההומאופתיה לחיסונים וטיפולים באלרגיה - זו וגם אלה מבקשים לגרות את המערכת החיסונית לתגובה, באמצעות הצגת גורם שיוצר סימפטומים חולניים. ההומאופתיה, עם זאת, מתייחדת ביחסה ההוליסטי לתופעות (כלומר, שקלול כל המאפיינים האינדיבידואליים, ולא טיפול בתלונה בודדת), ובמינון המזערי של ההכנות

ראוי לדייק ולומר, שההומאופתיה הקלאסית היא זו המשקללת את כל מאפייניו של המטופל, בניגוד לאסכולות אחרות שצמחו מתוכה והתמקדו בטיפול סימפטומטי וחד-צדדי בבעיה. במרשם הקלאסי שואפת ההומאופתיה להעניק לפציינט טיפול "התפור לפי מידותיו" והמתייחס לכל תלונותיו - כמו גם לאורח חייו, להרגליו ולהעדפותיו. לשיטתנו, שני אנשים בעלי אבחנה רפואית זהה עשויים לקבל הכנות הומאופתיות שונות, בהתבסס על סך הסימפטומים שלהם, השונה בעיקרו.

קיצור תולדות ההומאופתיה

ההומאופתיה התגלתה ופותחה על-ידי דר' סמואל האנמן (1755-1843), רופא גרמני וכימאי מחונן, שפרש מהעיסוק ברפואה משנוכח באוזלת-ידה ובנזקיה. רפואת-זמנו שאבה בעיקר מרעיונות ארבע הליחות של גאלן (מאה שנייה לספירה), ועסקה לרוב בהקזות דם, שימוש בעלוקות והאבסת החולים במנות הרואיות של כספית, ארסניק וכיוצא באלה. משפרש, התמקד האנמן במשך תקופת-מה בתרגום הספרות הרפואית של ימיו, וב-1790 עסק בתרגום ספר, שהסבריו הרפואיים בדבר הסיבות ליעילות הכינין במצבי מלריה, נראו לו מופרכים. האנמן החליט לבדוק את העובדות לאשורן, ונטל כינין. במהלך ה"ניסוי" העצמי הזה חווה סימפטומים דמויי-מלריה, ולפיכך העלה השערה מנוגדת לנאמר בספר, שמא כוחה של תרופה טמון ביכולתה לעורר מצב מחלתי דומה לזה שהיא אמורה לסלק.

את ההשערה הזו החל האנמן לבדוק על עצמו ועל מקורביו, תוך שימוש בתרופות "שהיו בשוק". בכל ניסוי שערך העלו ממצאיו מסקנה עקבית אחת, וב-1796 פרסם מאמר, בו טבע את מושג ההומאופתיה והגדיר את עקרון הדומה: כוחה של תרופה לרפא מצב של מחלה טמון ביכולתה לעורר באדם בריא סימפטומים דומים. בלטינית: "Similia Similibus Curentur".

עד-מהרה התקבצו סביב האנמן תלמידים רבים, רעיונותיו הכו גלים וזכו ליישום נרחב, תחילה בגרמניה - ומשם הופצו בשאר ארצות אירופה. ההומאופתיה גילתה את עליונותה המובהקת ביחס לרפואה בת-זמנה בטיפול במגיפות שפקדו את אירופה לאחר מלחמות נפוליאון. ב-1825 הגיעה ההומאופתיה לארצות הברית והתפשטה שם במהירות. בשלהי המאה התשע-עשרה, היוותה אוכלוסיית הרופאים ההומאופתים כעשירית מכלל הרופאים בארצות הברית, והיו בה יותר בתי חולים הומאופתיים (כמאה!) מאשר לא-הומאופתיים.

שילוב נסיבות פוליטיות וגורמים כלכליים הביאו לירידת קרנה של ההומאופתיה בראשית המאה העשרים, בעיקר בארצות-הברית. תחייתה מחדש החלה כעבור כמה עשרות שנים, בשנות הששים, ומאז היא זוכה להכרה וליישום גדלים והולכים בכל העולם. במדינות אירופאיות רבות נחשבת כיום ההומאופתיה לענף הרפואה המשלימה הנפוץ ביותר, וכרבע מחברי האיחוד האירופאי מסתייעים בה. נוכחות הומאופתית רציפה ורחבה קיימת בהודו מזה למעלה ממאה שנה, ובנוסף, ההומאופתיה מיוצגת בכבוד בברזיל, ארגנטינה, מקסיקו ודרום אפריקה. בארצות הברית גדֵל היקף השימוש בהומאופתיה בעשרים אחוז מדי שנה, ובבריטניה - בשיעור כפול.

בשנים האחרונות נרשמת התעוררות מרשימה במודעות הציבורית לנושא ההומאופתיה גם בישראל. התחום - שנתפס עד לפני שני עשורים כפרינג'י, ושהעוסקים בו נחשבו לקומץ סהרורי של "משוגעים לדבר" - הוא כיום טיפול המוצע אפילו בקופות החולים (למה לא "קופות המבריאים", אגב?) ובתי החולים בארץ.

תהליך הטיפול ההומאופתי

הטיפול ההומאופתי הקלאסי מכוון למכלול הסימפטומים מהם סובל האדם בכל המישורים, ומתבסס על אבחנה המתבצעת במפגש. במהלך המפגש מתאר המטופל/ת (או קרוביו, לפי גילו ומצבו..) את קשייו ככל הניתן, ומתבקש להרחיב לפי הצורך - למשל, ביחס לאופיו, ולדפוסים כגון שינה, תיאבון, מרץ, רגישות למזג אוויר, היסטוריה רפואית, וכן הלאה.

עם תום המפגש, ובהתבסס על המאפיינים הרגשיים, המנטליים והפיזיים, מותאמת למטופל/ת הכנה הומאופתיות באופן אישי, תוך התייחסות למכלול בעיות המטופל/ת. ההתאמה היא מירבית ואינה מתבססת על סימפטום בודד, ולכן ההכנות ההומאופתיות אינן גוררות תופעות לוואי.

לרשות ההומאופת עומדות כיום כשלושת אלפים הכנות שונות, המופקות ממינרלים (מתכות, מלחים ועוד) צמחים (הפרמקופיאה ההומאופתית עשירה ומדוקדקת, והיא מכילה נציגים בוטניים רבים מרחבי העולם) ובעלי חיים (חשוב מאד לציין שאיסוף הדגימות מבעלי-החיים אינו כרוך בסבל כלשהו עבורם, והוא מתבצע תוך הקפדה על שלומם, רווחתם וחירותם).

ההכנות ההומאופתיות מופקות באמצעות סדרת מיהולים וניעורים, שמטרתם להעצים את הכוחות הריפויים הטמונים בחומר. הן מופיעות בצורת נוזל, כדורים או טבליות.

ההכנות ההומאופתיות הן טבעיות במובן שהן מעודדות את מנגנוני ההגנה הטבעיים של האורגניזם. במהלך תהליך ההבראה מחזקת ההכנה ההומאופתית המתאימה את כוח הריפוי העצמי הטמון בכל אדם, ומסייעת למערכת להשתחרר מביטויים של חוסר-איזון.

כמו-כן, אי אפשר להתמכר להכנות ההומאופתיות, מפני שכאמור, הן מופקות ממנה מזערית של המרכיב הפעיל. הן אינן יוצרות תלות פיזית אלא אדרבא, מבקשות לשחרר את האדם ממנה ולהשיבו לבריאות, להעניק לו מידה רבה יותר של חופש בחייו.

על נושאים אלה ועוד - קיראו בשאלות נפוצות או צרו עמי קשר